סבאח נ' מחצבי אבן בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים בה היתה מעורבת משאית המבוטחת על ידי הנתבעת 2, נהוגה בידי הנתבע 3.

לטענת התובע, במועד התאונה נהג ברכבו בצומת נעמה לכיוון טמרה, ועצר עצירה מוחלטת ברמזור אדום, תוך כדי שמירת מרחק מהרכב שלפניו, ואז פגעה בו המשאית והדפה אותו אל עבר הרכב שלפניו.

מטעם התובע העיד נוסע שהיה עמו ברכב בעת התאונה, נביל קסיס.

התובע והעד מטעמו העידו כי רכב התובע עמד ברמזור אדום, כאשר לפתע פגעה בו המשאית. לטענתם, פגעה המשאית ברכב שלוש פעמים.

רק בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל התובע האם נכון שהשתלב בנתיב בו נסעה המשאית זמן קצר לפני התאונה, העיד כי אמנם השתלב בנתיב בו נסעה המשאית, שהיה משמאל לנתיב נסיעתו, אולם לטענתו היה מרחק רב בין המשאית לבין הרכב שלפניה, ולא היה לו כל קושי להשתלב. עוד העיד התובע, כי התאונה לא אירעה מיד לאחר שהשתלב, וכי הספיק להתקדם בנתיב, כאשר האור ברמזור היה ירוק, נעצר כשהרמזור התחלף לאדום, ואז אירעה התאונה.

קסיס תמך בעדותו של התובע.

הנתבע 3 העיד כי רכב התובע הגיח מימין וניסה להשתלב בנתיב הנסיעה של המשאית, אך הוא לא הבחין בו משום שהגיע מ"שטח מת". לטענתו, היה רכב התובע כה קרוב אליו מימין, כך ששדה הראיה שלו מתוך המשאית לא אפשר לו להבחין בו, גם לא באמצעות המראה הימנית. לטענתו, נסע כל העת בפקק תנועה בהמתנה לרמזור, אחרי מכונית פרטית לבנה, ומשראה שאותה מכונית לבנה התקדמה סבר שהדרך פנויה והמשיך בנסיעה, לאחר שבדק במראות ומצא שהדרך פנויה. הנתבע אישר כי פגע ברכב התובע לפחות פעמיים וההסבר לכך, לדבריו, הינו שבעת שפגע בו לראשונה עדיין לא ראה את הרכב, ולא הבין כי פגע ברכב. רק לאחר הפגיעה השנייה הבין כי פגע ברכב התובע ואז עצר. לטענתו, הפגיעה הראשונה ברכב התובע צריכה היתה להיות בדופן השמאלית.

עיון בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, ובתמונות המדגימות את הנזק שנגרם לרכב התובע, מלמד כי לא היתה כל פגיעה בדופן השמאלית של רכב התובע. התמונות מדגימות פגיעה ברכב התובע מאחור.

לטענת ב"כ הנתבעת, הפגיעה ברכב התובע מאחור היתה בפינה השמאלית, והדבר מחזק את גרסת נהג הנתבעת כי התובע לא הספיק להשתלב בנתיב לפני קרות התאונה.

הנזק שנגרם לרכב התובע בחזית האחורית, אמנם נראה בתמונות במרכז ושמאלה ממנו (התמונות סומנו ת/1). יחד עם זאת, עולה מהתמונות בבירור, כי המשאית פגעה ברכב התובע מאחור, ולא בדופן השמאלית, משמע, בעת קרות התאונה הספיק רכב התובע להתיישר במסלול הנסיעה של רכב הנתבעת, או כמעט להתיישר לגמרי.

משמעות הדבר הינה, כי אף אם התובע אכן השתלב בנתיב הנסיעה של המשאית בצמוד מדי למשאית, במקום שנסתר משדה הראיה של נהג המשאית, היה על נהג המשאית להבחין ברכב התובע לאחר שהתיישר בנתיב הנסיעה שלו. העובדה שהפגיעה ברכב התובע היתה מאחור ולא בדופן השמאלית מלמדת כי בעת הפגיעה היה כבר כל רכבו של התובע לפני המשאית, ובמצב זה היה על נהג המשאית להבחין בו, אף אם לא הבחין בו קודם לכן. משכך, אני סבורה כי היה בידי הנתבע 3 למנוע את התאונה.

יחד עם זאת, מקובלת עלי עדותו של הנתבע לפיה התובע השתלב בנתיב הנסיעה שלו באופן לא זהיר, קרוב מדי אל המשאית, ומבלי לוודא שהנתבע מבחין בו.

זאת ועוד, העובדה שרכב התובע נהדף אל עבר הרכב שעמד לפניו, למרות שהתובע עצמו העיד כי מהירות נסיעת המשאית לא היתה גדולה, מלמדת כי המרווח בין המשאית לבין הרכב שלפניו לא היה כה רב, כפי שטוען התובע.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע נהג ברשלנות, וכי יש לייחס לו אשם תורם בשיעור של 40% לקרות התאונה.

רכב התובע נפגע גם בחזית הקדמית, לאחר שנהדף אל עבר רכב שעמד לפניו. נהג הרכב הקדמי לא זומן על ידי התובע למתן עדות. לכאורה, היה בכך כדי לפעול לרעתו, אלא שלאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, ספק בעיני אם יש חשיבות לעובדה שלא זומן להעיד, שכן גם מגרסתו של נהג הנתבעת לקרות התאונה, עולה כי אין מחלוקת שפגע ברכב התובע כאשר היה בנסיעה, ולא לאחר שנעצר. די בכך על מנת לקבוע כי רכב התובע נהדף אל עבר הרכב שלפניו ולא פגע בו קודם לפגיעת הנתבע ברכבו.

לסיכום, הוכח כי התאונה אירעה גם בשל רשלנותו של הנתבע 3, אולם יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 40%.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומורה כדלקמן:

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 8,777 ₪ המהווים 60% מהנזק.

לסכום זה יתווספו החזר האגרה בסכום נומינלי, ושכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ₪.